תצוגות האופנה של אביב/קיץ 2025 שהתקיימו בסוף 2024, הציגו חוסר התקדמות דיי מאכזב בהכללת המידות הגדולות. רק 0.8% ממראה המסלול כללו דוגמניות במידות גדולות, נתון מצער זה מדגיש את המאבק המתמשך באופן של השגת ייצוג אמיתי בתעשיית האופנה הגבוהה. נתונים אלו חושפים את הדומיננטיות המתמשכת של תקני יופי לא מציאותיים ומדגישים נושא מרכזי יותר בביקורת בתוך התעשייה.
סקירה מקוצרת
הפער המתמשך המאכזב בהכללת המידות הגדולות באופנה עילית
ניתוח מקיף של ווג ביזנס סקר 8,763 מראות מסלול מ-208 תצוגות ברחבי בירות האופנה הנחשבות – ניו יורק, לונדון, מילאנו ופריז. הממצאים היו בולטים למדיי, אשר רק 0.8% ממראות האופנה של המסלולים השונים היו במידות גדולות (מידת ארה”ב 14+), שאר המראות היו כמעט כולם במידות ישרות (מידת ארה”ב 0-4) שרק מתוכם 4.3% היו במידות בינוניות (בנוני נחשב למידה 6-12 בארה”ב). יש לציין כי האחוזים הללו כמעט זהים לאלו שהיו בעונה הקודמת, מה שלפחות מראה על מאמצים עבור ייצוג של בגדים במידות גדולות על המסלול.
התרומה לקיפאון בשל תרופות הרזיה
מומחים טוענים שמגמות חברתיות, כמו הפופולריות הגואה של תרופות להרזיה כמו Ozempic, תרמו לקיפאון הזה. התרופות הללו גורמות לכך שהחברה שלנו מעצבת מחדש את אידיאלי היופי, ומחזירה להעדפה את סוגי הגוף הרזים יותר, המזכירים את האסתטיקה של “הרואין שיק” (heroin chic) של שנות ה-90. רגרסיה זו עוררה חששות בקרב החסידים של חיוביות הגוף וההכללה, שחוששים שהיא עלולה להרוס את השנים האחרונות של ההתקדמות שהיתה לקראת הכללה וגיוון של מידות הגוף הגדולות.
מובילים את הדרך קדימה – קרוליין ויטו ובאך מאי
למרות היעדר הכללה וגיוון של המידות הגדולות, כמה מעצבים עצמאיים הוכיחו שייצוג הוא אכן בר השגה. קרוליין ויטו הצליחה להוביל את הדרך הזו, והציגה רק דגמים בינוניים וגדולים בתצוגה שלה – ייצוג פורץ דרך של 100%. באופן דומה, התצוגה של באך מאי (Bach Mai) כללה 52.5% של דגמים בינוניים וגדולים. עם זאת, מאמצים אלה עמדו בניגוד מוחלט למותגי יוקרה גדולים אחרים כמו גוצ’י, דיור ושאנל, שלא הצליחו כמעט כלל לכלול דגם אחד בגודל פלוס במצגות שלהם.
פוסט מעמוד האינסטגרם של קרוליין ויטו
הצגת פוסט זה באינסטגרם
ההשפעה של חוסר הגיוון הזה משתרעת מעבר לתצוגות אופנה. על ידי אי הכללת ייצוג במידות גדולות, התעשייה מנציחה תקני יופי בלתי ניתנים להשגה המשפיעים לרעה על ההערכה העצמית של הצרכן. ההדחה הזו לשוליים בולטת במיוחד כשחושבים על כך שהאישה האמריקאית הממוצעת לובשת מידה 16-18 – מה שגורם שייצוג המידות הגדולות (כמו שראינו כבר השנה) נותר בלא התייחסות בעולם האופנה הגבוהה.
היעדר הכללת גודל מייצג גם הזדמנות כלכלית שהוחמצה. על ידי התעלמות מפלח משמעותי של צרכנים פוטנציאליים, מותגים מתעלמים לא רק מכוח הקנייה שלהם אלא גם מהסיכוי שלהם להתחבר לקהל רחב יותר. ההתקדמות האיטית של תעשיית האופנה היוקרתית מדגישה את האתגרים החברתיים העמוקים יותר בנורמליזציה של חגיגת גיוון הגוף.
בעוד מעצבים עצמאיים מתקדמים בצעדים משמעותיים, נוף האופנה הגבוהה ממשיך להעדיף רזון, מה שמדגיש את הצורך בשינוי מערכתי רחב יותר. הכלה וגיוון אמיתי בעולם האופנה דורש יותר ממאמצים בודדים, הוא דורש מחויבות קולקטיבית לייצג באופן אותנטי את כל סוגי הגוף וגם כמובן לאמץ את המגוון הרחב של הצרכנים השונים בעולם האמיתי בו אנו חיים.
